התעוררנו לעוד יום מאתגר של 18 ק”מ הליכה כשהשיא שלו הוא טיפוס להר מירון.
השארנו את הרכב שלנו בחניון הפיתול וסאפי הקפיץ אותנו לעין ערבות, נפרדנו ממנו לשלום והתחלנו את היום שלנו. תחילת ההליכה היא לאורך נחל דישון, הנחל זורם, פטל בר, מיני שיחים צומחים על גדת הנחל ואנחנו כמובן שנשנשנו מהפטל. חצינו את הנחל מספר פעמים, לאחר כ- 2.5 ק”מ נפרדנו מנחל דישון, פנינו ימינה עם סימון השביל והתחברנו לנחל צבעון ולשמורת יער ברעם. יער ברעם הוא יער אלונים צפוף עם שבילים צרים. מקום קסום, כאילו לקוח מהאגדות.
ממשיכים עם השביל ומגיעים לכביש 89 (חוצים אותו בזהירות). הדרך ממשיכה במעלה ההר ועוברת בין עצים ושיחים. 7.5 ק”מ מתחילת הדרך, הגענו לח’ירבת חממה. עד כה טיפסנו כ- 370 מטרים והרגל עוד נטויה. עשינו את הפסקת הבוקר שלנו בח’ירבת חממה, אכלנו, שתינו קפה, החזרנו קצת אנרגיה לגוף. תכף מתחילים לעלות לפסגת הר מירון.
התחלנו בטיפוס לגובה 1,150 מ’ עד ל”מצפור הלבנון” שעל הר מירון. העלייה ארוכה, הלכנו בתוך יער, השביל צר, נעזרנו במקלות ההליכה, הן מכפילות כח והיו לנו לעזר רב.
חלק מהדרך עוברת ב”שביל הפסגה” המפורסם של הר מירון- שביל מעגלי סובב הר מירון באורך של 2.5 ק”מ שמתאים למשפחות שמעוניינות בטיול קצר.
מהתצפית מגמת הדרך משתנה למגמת ירידה. 7 ק”מ של ירידה לפנינו, חלקה מתון וחלקה חדה שדורשת זהירות ושימוש במקלות ההליכה ששימשו כבלמים.
אחרי 7 וחצי שעות הליכה הגענו לחניון הפיתול שם חיכה לנו הרכב שלנו. דבר ראשון שעושים אחרי יום כזה, זה לחלוץ נעליים ולצעוק “יואו איזה כיף…”.
היינו רעבים וידענו ש 7-8 דקות נסיעה משם, על הדרך הביתה יש את “חניון מפלי פרוד”, מקום מסודר ונוח עם שולחנות קק”ל. נסענו לשם, אכלנו, שתינו קפה, והתחלנו בנסיעה הארוכה הביתה.
לעוד מסלולי שביל ישראל לחצו כאן