עוד שבת נעימה שמאפשרת טיול, לא גשומה ולא חמה. אמנם היה קצת גשם בבוקר, אבל בכל זאת החלטנו לצאת לטיול, החלטה שהתבררה כמצוינת. אנחנו ממשיכים את שביל ישראל לפי הקצב שלנו ובחלוקה שנוחה ומתאימה לנו. לאט לאט אנחנו מתקדמים עם המקטעים של הכרמל והפעם משמורת נחל מערות ועד להר חורשן. יצאנו עם 2 רכבים מהמרכז, רכב אחד השארנו ליד “כפר הנוער מאיר שפיה” ועם השני המשכנו צפונה עד לכניסה לשמורת נחל מערות. את הרכב השארנו מחוץ לשמורה בצד הדרך.
תיאור המסלול
תחילת המסלול בשביל צר במגמת עליה. ככל שהתקדמנו הנוף נפתח ונגלו בפנינו חוף הים, חממות הישובים מימין ומצוק הכרמל משמאל. ההליכה קצת טכנית עם ירידות ועליות. נראה שאפשר היה ללכת למטה ליד החממות בלי כל העליות והירידות, אבל כנראה שהחקלאים לא אוהבים את העובדה שהולכים להם בשדות, אז סימנו את השביל מזרחה להם, ולכן התוואי בעליות וירידות של הכרמל. לאחר 3 ק”מ של הליכה הגענו למגדל האש ביער עופר. המגדל נמצא במקום גבוה ומאפשר לפקחי היערות לתצפת ולזהות שריפות. יש חניה נוחה לרכבים ושולחנות, כך שהמקום מתאים לפיקניק. ראינו שם זוגות עם ערכות של ארוחת בוקר ויין שרכשו ביקב “אמפורה” הסמוך ובאו לכאן לאכול מול הנוף המקסים (לרומנטיים שביניכם, אחלה רעיון). את הפסקת הבוקר שלנו עשינו בהמשך הדרך.
שביל הבריחה
שביל ישראל עובר בסמוך ל”שביל הבריחה”. זהו שביל באורך של כשני ק”מ העובר בלב יער חוף הכרמל. השביל, שנבנה בשיתוף פעולה של קק”ל עם עמותת מורשת הבריחה, מספר על התנועה שהבריחה כ-300 אלף ניצולי שואה ממזרח אירופה אל החופש. לאורך השביל תמצאו פינות ישיבה ושלטי הסבר בהם מובאים סיפורים של העולים. השביל מסומן בסימון שבילים שחור.
בשביל גל
לאחר כ- 6 ק”מ השביל חוצה את כביש 7021 שמוביל לישוב כרם מהר”ל, חצינו בזהירות, עברנו שער בקר והמשכנו בדרך רחבה במגמת עליה, עברנו ליד משרדים של קק”ל והגענו למקום של גל בסון ז”ל. כחלק משביל ישראל הקימו משפחתו של גל פינה לזכרו ביער עופר ביחד עם קק”ל. גל נהרג בשירותו הצבאי במהלך מבצע צוק איתן. העמדה מספרת את סיפורו ואת סיפור המקום. מקום מקסים ומרגש.
המשך הדרך בטיפוס חד על גבי בולדרים גדולים שאילצו אותנו להימתח. בהמשך חצינו שוב כביש, הפעם את כביש 7022. השביל צר, בין עצים ומדרגות סלע, מערת פעמון גדולה בהמשך, מקום טוב להפסקה.
בהמשך, השביל יוצא מהיער והנוף היפה של הכרמל נגלה אלינו יחד עם ה”צלקת” בנוף – מחצבת מאיר שפיה. חלק מהשביל היה מאוד בוצי בגלל הגשמים שירדו, דבר שאילץ אותנו לגלות גמישות ווירטואוזיות בניסיון להימנע מצלילה לבוץ. ארבעת הקילומטרים האחרונים הם בשביל רחב, כשמימין לנו החלק המזרחי של הכפר פורדיס והבתים של זיכרון יעקב נראים מרחוק.
אחרי 15 ק”מ הגענו לרכב, נחנו כמה דקות, קצת מתיחות ונסענו חזרה לרכב שחיכה לנו בתחילת המסלול.
אז מה היה לנו ?
מסלול מגוון ומשתנה בדרגת קושי בינונית, משבילים צרים ועד לשבילים רחבים, מעליות מאתגרות ומכשולי בוץ ועד לקטעים מישוריים. למדנו על ההברחות של היהודים מאירופה והתייחדנו עם זכרו של גל בסון. בקיצור כמעט הכל מהכל וכמובן שנהנינו מכל מטר.
אם הגעתם עד לכאן כנראה שאתם אוהבים לטייל ולגלות מקומות חדשים, אז תעקבו אחרי באינסטגרם ובפייסבוק והירשמו גם כמנויים לערוץ היוטיוב שלי.
לעוד מסלולי שביל ישראל לחצו כאן