עוד יום לפנינו על השביל והפעם מצפים לנו 18 ק”מ. קבענו עם סאפי בשעה 6:30 שיקפיץ אותנו לתחילת המסלול, הוא הגיע עם ארוחת בוקר ארוזה לכל אחד מאתנו כפי שביקשנו.
תחילת המסלול היא על דרך עפר רחבה שמשמשת את חקלאי האזור, משמאלנו עמק החולה המתעורר והר קרן נפתלי שאותו טיפסנו ביום השלישי שלנו בשביל. בדרך עברנו בין מטעי רימונים, “הפחדנו” עדרי בקר ופגשנו את חקלאי האזור. לאחר כ- 3.5 ק”מ השביל פונה ימינה ומתחיל לטפס לעבר הר יחמור והופך להיות צר וסלעי. אנחנו מתחילים בטיפוס, מדלגים מעל שער סגור ומתלהבים כמו ילדים קטנים מהאקרובטיקה שעושה טייס הריסוס שמרסס את השדות הסמוכים אלינו.
מהפסגה מתחילה ירידה חדה לעבר נחל דישון המאלצת אותנו לרדת לאט ובזהירות. לאחר כ- 300 מ’ הגענו לערוץ נחל דישון שלאכזבתנו לא זרם, למרות שלילה קודם ירד גשם חזק באזור. ההליכה היא במגמת עלייה, בערוץ הנחל ובגדות הנחל לסירוגין. העלייה ארוכה ומתונה והדרך בוצית מהגשם של הלילה הקודם. לאחר כ- 3.5 ק”מ של הליכה לאורך הנחל הגענו למתקן שאיבת מים של חברת “מקורות”. במקום ישנו ברז מים לטובת המטיילים ובחרנו לעשות כאן את הפסקת הבוקר שלנו. התענגנו על המטעמים של אשתו של סאפי, שתינו קפה (הפעם לא שכחתי כוסות…), נחנו קצת והמשכנו בדרך. המשך הדרך די דומה, השביל ממשיך רחב ונוח, פגשנו בקבוצות שעשו טיול טרקטורונים, חצינו את הנחל מספר פעמים. שימו לב שיש שתי נקודות שבהן השביל חוצה כביש (חצו בזהירות).
כקילומטר לפני סוף הקטע ישנה זרימה איטית של מים המגיעים מעין ערבות, שזוהי נקודת הסיום שלנו ליום זה. לסיכום, הדרך הייתה יפה ומאתגרת, אבל אם הנחלים דישון ואביב היו זורמים, החוויה שלנו הייתה עוצמתית יותר.
חזרנו לחדרים בשעה יחסית מוקדמת וזה התאים לנו כי היינו אחרי יומיים מאתגרים ולפנינו עוד יום שכולל טיפוס ארוך להר מירון. בערב שוב אכלנו ב”סמבוסק הארז” ששוב לא אכזב והפעם גם קינחנו בבקלוות ובכנאפה.
מפת המסלול
ניווט לתחילת מסלול על כביש 886
לעוד מסלולי שביל ישראל לחצו כאן