נחל בוסתן בכרמל הוא פחות מפורסם מ”אחיו” הנחלים אורן וכלח, אז החלטתי לבדוק על מה ולמה. התקשרתי לחבר ואמרתי שיכין את המקינטה, יוצאים לכרמל.
אפשר לטייל בנחל בוסתן בשתי דרכים-טיול מעגלי או טיול קווי שדורש הגעה ב 2 רכבים כאשר רכב אחד יש להשאיר בחניון פתחת אורן.
אני אתאר כאן את שתי הדרכים-
נקודת ההתחלה של שתי האפשרויות היא בחניון המבקרים של עין הוד. מהחניה יוצאת דרך עפר המסומנת באדום. עולים עם הדרך בעליה מתונה כשמשמאל נשקף נוף יפה של מטעי זיתים, הים התיכון והמצודה בעתלית. לאחר כ- 350 מ’ מגיעים לפיצול שבילים- השביל האדום פונה שמאלה ואילו אנחנו פונים ימינה לשביל לא מסומן. לאחר כ- 200 מ’ נוספים מגיעים לצומת T שבו שוב פונים ימינה, שביל זה מקיף את כפר הנוער “ימין אורד”. אנחנו הולכים מזרחה על השביל הרחב כשמאחורינו הים ורוח נעימה מקררת את גופנו החם. משמאלנו הקניון הצר והעמוק של נחל בוסתן שאליו פנינו מועדות.
בהמשך הדרך פגשנו ב- 2 נערים שרעו עדר עיזים. משיחה איתם הסתבר שהם תלמידים בבית הספר החקלאי של “ימין אורד”, פטפטנו איתם עוד מס’ דקות, נפרדנו מהם לשלום והמשכנו לדרכנו. השביל לא מסומן בקטע זה אבל זו הדרך היחידה, כך שאין חשש לטעויות. לאחר כ- 1.2 ק”מ הגענו לפיצול שבילים עם סימון שחור. הסימון לא בולט בשטח, אז תהיו ערניים. נקודת ציון שתעזור לכם, היא צינור מתכת גדול וחלוד שמונח על הקרקע. פגשנו סטודנטים לרפואה שהיו ביום חופש ולא מצאו את הסימון השחור והראנו להם את הדרך. בנקודה זו יורדים מהשביל הרחב, פונים שמאלה לסימון השבילים השחור ומתחילים לרדת לכיוון ערוץ הנחל עד למפגש שבילים עם סימון כחול- יש כאן שלט שמכוון אותנו לנחל בוסתן ולחניון נחל אורן. פנינו שמאלה עם הסימון הכחול וכמה צעדים לאחר מכן הגענו לערוץ הנחל.
ההליכה בערוץ היא לא קשה אך מחייבת תשומת לב וזהירות. לאורך הדרך מדלגים מעל חלוקי נחל וסלעים, מטפסים ויורדים בולדרים וגולשים במפלונים קטנים. משפחות מורגלות בטיולים יעשו זאת בקלות. הדרך יפה ומוצלת, הנחל עובר בתוך חורש טבעי, יש הרבה אפשרויות לעצירה, להפסקת נשנוש, לקפה ומנוחה.
לאחר כ- 2.5 ק”מ יוצאים מערוץ הנחל ומגיעים לדרך עפר רחבה. פונים ימינה עם הסימון השחור. 300 מטרים נוספים ומגיעים לחניון פתחת נחל אורן.
מי שמחליט ללכת את הקטע הקווי, מסיים כאן את המסלול. כאן מחכה לכם רכב ההקפצה שהשארתם בתחילת היום. החניון נמצא בתחומי “שמורת פארק כרמל” והוא שייך ל”רשות הטבע והגנים”. הכניסה לחניון בתשלום רק בסופי שבוע. בחניון פזורים שולחנות, ברזי מים, מתקנים למנגל ושירותים. אורך המסלול עד לחניון הוא 5 ק”מ.
מי שמחליט להמשיך למסלול המעגלי, ימשיך את הדרך על סימון שביל ישראל שיחזיר אותו עד לרכב בעין הוד.
הדרך מנקודה זו היא מאתגרת יותר ומתחילה בטיפוס של כ- 150 מדרגות שמביאות אותנו למערת אצבע הגדולה והמרשימה. האגדה מספרת שבעבר חי בה ענק שדחף את האצבע שלו לתוך הסלע וכך נוצרה המערה. אחרי שהסדרנו נשימה, נכנסנו לתוך המערה- זו מערה קרסטית (מערת נטיפים) פרהיסטורית, גדולה וארוכה. אני ממליץ להביא אתכם פנסים, אפשר להיכנס עד לחדר האחרון והגדול ביותר. (גם אלו שהחליטו לסיים בחניון, יכולים לטפס למערה ולרדת לאחר מכן חזרה לחניון).
לאחר הביקור במערה, ממשיכים לטפס עם שביל ישראל, הנוף של רכס הכרמל עוצר נשימה (גם ככה אנחנו בקושי נושמים מהעלייה, אז בא לנו הנוף ועוצר לנו אותה לגמרי…), טוב אל תיבהלו, זה לא כל כך קשה והדרך באמת יפה ומעניינת, פגשנו משפחות עם ילדים בני 8-9 שדילגו בקלילות במעלה ההר.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי, יודע שעליות יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר (צעדים קטנים) ובלי התלהבות יתרה , ומי שלא קרא – יודע עכשיו.
לאחר כ- 500 מטרים מגיעים לפסגה ומכאן המשך הדרך עד לחניה היא נוחה, מישורית ובמגמת ירידה קלה. אורך המסלול המעגלי הוא 8 ק”מ. סיימנו את המסלול ב – 4.5 שעות.
אם נחזור להתחלה, לא ברור לי למה הנחל הזה לא מפורסם, יש בו הכל- אתגר במידה טובה, צמחיה אופיינית לכרמל, פריחה עונתית, צל, נוף מדהים ונקודות עניין.
בקיצור, ממליץ.