שוב יצאנו לשביל, 3 חודשים עברו מהפעם הקודמת (חום הקיץ והסגר של החגים מנעו מאיתנו לצאת לפני כן). גם הפעם יצאנו ל- 3 ימים. הזמנו לינה בכפר הדרוזי חורפיש אצל סאפי והוא גם עזר לנו בהקפצות. אדם מעניין סאפי, שירת בצה”ל 27 שנים, לחם במלחמות ישראל עד שפרש לגמלאות והיום הוא מנהל 3 חדרי אירוח בגליל יחד עם בני משפחתו. בערבים ישבנו איתו ושמענו קצת סיפורי צבא.
פרטים נוספים על הצימרים של סאפי אפשר למצוא כאן או בטלפון מס’ 0502777258
החלטנו ללכת את המקטע הזה ביום ההגעה שלנו מכיוון שהוא יחסית קצר יותר מ- 2 הימים הבאים (כ-12 ק”מ) והוא במגמת ירידה. מה שהנחה אותנו בהחלטה הזו, שקמנו מוקדם בבוקר ונסענו נסיעה ארוכה ולא נרצה גם לצעוד מסלול ארוך ומאתגר.
קבענו עם סאפי בשעה 09:00 בחניון נחל עמוד, שם השארנו את הרכב שלנו וסאפי הקפיץ אותנו לתחילת המסלול- חניון הפיתול. בחניון אכלנו ארוחת בוקר, העמדנו מים לקפה, אבל אופס שכחנו כוסות (פאדיחה שלי..), אז יצאנו לדרך בלי לשתות קפה. השעה 09:45 ולפנינו 12 ק”מ.
הדרך מתחילה במעבר כביש תת קרקעי. מיד לאחר מכן מגיעים לנחל מירון הזורם, כיף גדול לראות נחל זורם. כשאנחנו הישראלים רואים נחל זורם, מיד מתמלאים באושר.
דילגנו מעל כמה סלעים וחצינו את הנחל לגדה הצפונית שלו לשביל הליכה רחב. קטע זה הוא חלק משביל ים אל ים, פגשנו מטיילים שעשו אותו. שביל ההליכה הוא נוח ברובו ומסומן היטב, הדרך יפה, מים זורמים, צמחיה עשירה, פרפרים מעופפים באוויר…בקיצור אירופה. השביל חוצה את הנחל מספר פעמים ולא תמיד יש סלעים גדולים שניתן לדלג עליהם, אז תתכוננו להיכנס למים. לאורך הדרך יש הרבה מקומות שניתן לעצור בהם למנוחה או להפסקת קפה (למי שיש כוסות…).
לאחר כ 3.5 ק”מ מגיעים לבריכות שכווי, סוג של לגונה יפה. מנקודה זו, הדרך מאתגרת יותר ויש שלט שמזהיר את המטיילים על כך. השביל הופך להיות צר יותר, עליות וירידות שמחייבות זהירות רבה, שימוש במאחזי יד ובמקלות הליכה. ההליכה הופכת להיות טכנית ואיטית, אבל הנוף שמלווה אותנו מפצה על הקושי.
הגענו לרכב לקראת החשיכה, עייפים ומלאי סיפוק מהיום המאתגר והיפה הזה. ההליכה במסלול ארכה שעתיים יותר ממה שחשבתי ותכננתי, מה שמראה על דרגת הקושי של המסלול, אז אם אתם יוצאים לקטע הזה, קחו זאת בחשבון. בדיעבד היינו צריכים להתחיל מוקדם יותר.
מזג האויר היה טוב לכל אורך היום ואיך שנכנסנו לאוטו התחיל לרדת גשם…אלוהי הטיילים היה איתנו היום.
הגענו לחורפיש 4 גברים עייפים, כואבים ומורעבים. בהמלצתו של סאפי הלכנו לאכול ב”סמבוסק הארז” המציע מבחר סוגי סמבוסק במילויים שונים (חלבי או בשרי) ובמחירים מצחיקים.
בקיצור היה לנו יום מהמם שהתחיל בקפה בלי כוסות והסתיים בסמבוסק דרוזי טעים טעים.
לעוד מסלולי שביל ישראל לחצו כאן